Exodus 16 - Online Bible

You can read the entire King James Version of the Holy Bible right here on Vizzed!

Exodus 16 (KJV)

And the whole

congregation

of the children

of Israel

murmured

against

Moses

and Aaron

in the wilderness:

And the children

of Israel

said

unto

them, Would to God

we had died

by the hand

of the Lord

in the land

of Egypt,

when we sat

the flesh

pots,

and when we did eat

bread

to the full;

for

ye have brought us forth

into

this

wilderness,

to kill

this

whole

assembly

with hunger.

Then said

the Lord

unto

Moses,

Behold,

I will rain

bread

from

heaven

for you; and the people

shall go out

and gather

a certain rate

every day,

that

I may prove

them, whether they will walk

in my law,

no.

And it shall come to pass,

that on the sixth

day

they shall prepare

that which

they bring in;

and it shall be

twice

as much as

they gather

daily.

And Moses

and Aaron

said

unto

all

the children

of Israel,

At even,

then ye shall know

that

the Lord

hath brought you out

from the land

of Egypt:

And in the morning,

then ye shall see

the glory

of the Lord;

for that he heareth

your murmurings

against

the Lord:

and what

are we,

that

ye murmur

against

us?

And Moses

said,

This shall be, when the Lord

shall give

you in the evening

flesh

to eat,

and in the morning

bread

to the full;

for that the Lord

heareth

your murmurings

which

murmur

against

him: and what

are we?

your murmurings

are not

against

us, but

against

the Lord.

And the Lord

spake

unto

Moses,

saying,

I have heard

the murmurings

of the children

of Israel:

speak

unto

them, saying,

even

ye shall eat

flesh,

and in the morning

ye shall be filled

with bread;

and ye shall know

that

am the Lord

your God.

And it came to pass,

that at even

the quails

came up,

and covered

the camp:

and in the morning

the dew

lay

round about

the host.

And when the dew

that lay

was gone up,

behold,

upon

the face

of the wilderness

there lay a small

round thing,

as small

as the hoar frost

the ground.

And when the children

of Israel

saw

it, they said

one

another,

is manna:

for

they wist

not

what

was. And Moses

said

unto

them, This

is the bread

which

the Lord

hath given

you to eat.

And the children

of Israel

did

so,

and gathered,

some more,

some less.

And Moses

said,

Let no

man

leave

it till

the morning.

And it came to pass,

that on the sixth

day

they gathered

twice

as much bread,

two

omers

for one

man: and all

the rulers

of the congregation

came

and told

Moses.

And he said

unto

them, This

is that which

the Lord

hath said,

To morrow

is the rest

of the holy

sabbath

unto the Lord:

bake

that

which

ye will bake

to day, and seethe

that

ye will seethe;

and that which

remaineth over

lay up

for you to be kept

until

the morning.

And they laid it up

till

the morning,

Moses

bade:

and it did not

stink,

neither

was

there any worm

therein.

And Moses

said,

Eat

that to day;

for

to day

is a sabbath

unto the Lord:

to day

ye shall not

find

it in the field.

Six

days

ye shall gather

it; but on the seventh

day,

which is the sabbath,

in it there shall be

none.

And it came to pass,

that there went out

some of

the people

on the seventh

day

for to gather,

and they found

none.

And the Lord

said

unto

Moses,

How long

refuse

ye to keep

my commandments

and my laws?

See,

for

that the Lord

hath given

you the sabbath,

therefore

giveth

you on the sixth

day

the bread

of two days;

abide

ye every man

in his place,

let no

man

go out

of his place

on the seventh

day.

So the people

rested

on the seventh

day.

And Moses

said,

This

is the thing

which

the Lord

commandeth,

Fill

an omer

it to be kept

for your generations;

that

they may see

the bread

wherewith

I have fed

you in the wilderness,

when I brought you forth

from the land

of Egypt.

And Moses

said

unto

Aaron,

Take

pot,

and put

an omer

full

of manna

therein,

and lay it up

before

the Lord,

to be kept

for your generations.

the Lord

commanded

Moses,

so Aaron

laid it up

before

the Testimony,

to be kept.

And the children

of Israel

did eat

manna

forty

years,

until

they came

a land

inhabited;

they did eat

manna,

until

they came

unto

the borders

of the land

of Canaan.

Now an omer

is the tenth

part of an ephah.

וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל עֲדַ֤ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ אֶל מִדְבַּר סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיִּלִּיֹנוּ כָּל עֲדַ֧ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל עַל מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃

וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת כָּל הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב׃

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתֽוֹרָתִ֖י אִם לֹֽא׃

וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר יִלְקְט֖וּ י֥וֹם׀ יֽוֹם׃

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶֽל כָּל בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם עַל יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖וֹנוּ עָלֵֽינוּ׃

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶֽאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹֽא עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל יְהוָֽה׃

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל כָּל עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם׃

וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל כָּל עֲדַ֣ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּֽעָנָֽן׃

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

שָׁמַ֗עְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּֽאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃

וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל הָאָֽרֶץ׃

וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָֽדְע֖וּ מַה ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃

זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַֽאֲשֶׁ֥ר בְּאָֽהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃

וַיַּֽעֲשׂוּ כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃

וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד בֹּֽקֶר׃

וְלֹֽא שָׁמְע֣וּ אֶל מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּֽוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃

וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃

וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָֽאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד הַבֹּֽקֶר׃

וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד הַבֹּ֔קֶר כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַֽיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה בּֽוֹ׃

וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָֽצְא֥וּ מִן הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֑ה עַד אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי׃

רְא֗וּ כִּֽי יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃

וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן׀ יִרְא֣וּ אֶת הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶֽאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהֽוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן שָׁ֥מָּה מְלֹֽא הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃

כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַֽהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָֽעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃

וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד בֹּאָ֖ם אֶל אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד בֹּאָ֕ם אֶל קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָֽאֵיפָ֖ה הֽוּא׃

People
Moses

Locations
Elim,

Page Comments

Sirin - 02-12-22 12:43 PM

Matthew 13:31 ♥

skippercapt - 09-29-21 03:23 AM

I love this website, keep up the good work David

blohis - 12-31-20 08:12 AM

Indeed

jlove92 - 08-31-16 12:43 PM

This is nice!

Exodus 16 - Online Bible

Exodus 16 (KJV)

Page Comments

Sponsor

Adblocker detected!